יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ ואח' נ' בנק לאומי סניף עמק ברכה

החלטה

1.בפני "בקשה מעודכנת לפטור מתשלום אגרה". הבקשה מתייחסת לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה בגין התביעה המתבררת לאחר שהמחצית הראשונה של האגרה שולמה על ידי המבקשים עם הגשת התביעה דנא.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים המשתרעות על עשרות עמודים אליהם צורפו נספחים רבים, כן עיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים ובתשובה לתגובות, בהחלטות קודמות שענינן פטור מהמחצית השנייה של האגרה ובכלל זה בהחלטת בית המשפט העליון, וראיתי בזה המקרה, לפטור את המבקש מתשלום 50% מהאגרה, כפי שיפורט להלן.

3.תחילה ולמען הסדר הטוב, ולאחר שעברתי על החומר הרב שהוצג לפני אני רואה לפרט את ההליכים שקדמו לדיון בבקשה דנא.

ביום 7.1.96 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיב 2 (להלן: "הבנק"), כשסכום הסעד הועמד על סך של 25,000,000 ₪.

עם הגשת התביעה שילמו המבקשים את המחצית הראשונה של האגרה בסך של 312,000 ₪.

משהתערער המצב הכלכלי של המבקשים במהלך ההליכים, עתרו בישיבת ההוכחות הראשונה, ביום 8.5.02, להעמיד תביעתם על מחצית סכום התביעה המקורי כדי שבמקביל תופחת האגרה באופן שהמחצית הראשונה של האגרה שכבר שולמה תשקף את מלוא הסעד הכספי המופחת.

בהחלטתו מיום 8.5.02 קיבל בית המשפט (כבוד השופטת צ. ברון) את הבקשה, הפחית את סכום התביעה למחצית והורה כי המחצית הראשונה של האגרה שכבר שולמה תשקף את מלוא האגרה ביחס לסכום הסעד המופחת.

להדגיש, כי החלטת בית המשפט ניתנה לאחר שהבנק הותיר לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה לענין האגרה; עמדת המשיבה 1 (להלן: "המדינה") אשר לאגרה לא נשמעה בדיון (מאחר שאין היא בעל דין בתובענה), ומשך לא עמדה לפני בית משפט עמדת המדינה, היא הרלבנטית בענייני אגרה.

ההליכים בתיק נמשכו, שלב שמיעת הראיות בתביעה החל ונראה כי הוא עמד לקראת סיומו.

ביום 26.12.02 נקבעה הלכה בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז (1) 717, כי סכום האגרה הוא נגזרת של סכום התביעה המקורי בעת הגשת התביעה ובפועל אין לתקן את סכום התביעה ככל שמדובר באגרת בית המשפט בדרך של הפחתת גובה הסעד בדיעבד (להלן: "הלכת סיס").

בעקבות הלכת סיס שניתנה כאמור לאחר החלטת בית המשפט להפחתת גובה הסעד והאגרה, הגיש הבנק בקשה לעיון חוזר ולביטול ההחלטה מיום 8.5.02.

כבוד השופטת ברון דחתה את הבקשה לנוכח מועד הגשתה ובשים לב לכך ששלב ההוכחות היה בעיצומו.

על החלטה זו של דחיית הבקשה לביטול ההחלטה הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 10537/03) וביום 6.9.04 קיבל בית המשפט העליון (כבוד השופט גרוניס) את הערעור וקבע כי על המבקשים (המשיבים שם) לשלם את המחצית השנייה של האגרה לפי גובה הסעד המקורי ביום הגשת התביעה, ובצד זה העיר כי המבקשים (המשיבים שם) ישקלו הגשת בקשה לפטור אותם מתשלום המחצית השנייה של האגרה, אך האגרה לא תופחת בדרך של תיקון בדיעבד של גובה הסעד.

ואכן בעקבות ההחלטה הגישו המבקשים ביום 14.10.04 בקשה לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

הבקשה נדחתה ביום 28.11.05 (כבוד השופט ברוך).

משלא שולמה המחצית השנייה של האגרה, הורה כבוד השופט ברוך למחוק את התובענה – והיא נמחקה ביום 17.1.06.

על החלטות כבוד השופט ברוך לדחות את הבקשה לפטור מתשלום אגרה ולמחוק את התביעה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 621/06).

ביום 14.2.08 ניתנה החלטה בערעור וזו נקודת המוצא להחלטתי זו ועל כן אני מביאה את לשונה:

"המדינה מסכימה, בנסיבות המיוחדות של העניין, כי שאלת מצבם הכלכלי של המערערים תוחזר לבירור נוסף בפני בית המשפט קמא, כדי שתתאפשר פרישה רחבה של הצגת נתונים בעניין זה. המערערים מצידם מסכימים להסדר זה, אולם המשיב 2 מתנגד וטענותיו נשמעו בעניין זה.